״זה נגמר בכך שאחד הבחורים הטיל אותה לקרקע. הוא וחבריו הביטו בה באדישות בזמן שהיא שכבה שם, חבולה ומופתעת, ולא כל כך ידעה איך ממשיכים להאמין בהקשבה ובהידברות כמו שהיא מנסה לעשות כבר חודשים. אני מניח שהיא גם שאלה את עצמה למה הם חושבים שדווקא עכשיו, כשהאישה שניגשה אליהם בחיוך והזמינה אותם למשקה שוכבת על האספלט, הקיבוץ אמור להאמין שהכל יהיה בסדר ולפתוח בפניהם את השער הצהוב.״
״אנשי הקיבוץ צודקים שזה הבית שלהם, ואין להם אחר. והם צודקים שאין זאת "אשמתם" שדור המייסדים הגיע דווקא לאזור ביצות וקדחת והפך אותו בעמל ובכישרון לקיבוץ היפה בעולם. והם צודקים שאם המרחבים שבין בתי הקיבוץ יהפכו לאזור נופש פתוח לציבור, בתוך זמן קצר לא יישאר דבר מכל החן שהוא נוף ילדותם ופרי עמלם. כולנו יודעים איך עמך ישראל משאיר אחריו. והרמקולים, והרעש, והעטיפות, והכלים החד־פעמיים, ומה עם שירותים?״
קרדיט: ישראל היום. כתב ג'קי לוי. פורסם ב: 20.08.2020.
קראו את הכתבה המלאה
