על המקום בו אנו צודקים ועל המקום בו אנו טובים - פרשת השבוע מאת גדי וילצ'רסקי

"אנשים שבעד שחרור האסי התבאסו עליי ואמרו: 'אבל החוק איתנו'. אז היום אני רוצה לספר לכם משהו שמציק לי כבר המון זמן, שקרה בצדקתי, כשהחוק היה לצידי."


לפני כמה שנים גרתי עם שותף בפלורנטין והייתה לנו עליית גג מדהימה. נהגנו לחגוג ב'קרחאנות' ובמוסיקה רועשת עד 11 בלילה, כידוע, לפי החוק. ממש מתחתינו, גר שכן שעבד בגננות, שהיה קם כל יום בארבע בבוקר ונוסע לצפון, וחוזר הבייתה ממוטט.


השכן ביקש וממש הפציר בנו: "בבקשה, כבו את המוסיקה בתשע, אני מת…"


בתגובה, אמרנו לו: "נשמה, החוק אמר לנו דבר מאוד ברור ביחסים בין שכנים - ב11 סוגרים את המוסיקה, אל תציק לנו". והחוק אכן היה איתנו. "צדקנו". אבל במשך תקופה די ארוכה, ביודעין, מיררנו את החיים של השכן הזה. בחסות החוק. ואני מצטער על זה.


לא כל דבר שמותר לנו בחסות החוק הוא הדבר הנכון לעשות.


אני חושב שאוי לנו, לחברה בה אנשים מתעקשים להיות כל הזמן צודקים, מגיעים למצב שהם לא רואים את האחר מרב שהם "צודקים".

אסיים את פרשת השבוע הזו בציטוט של יהודה עמיחי, שכתב טקסט שנקרא "המקום שבו אנו צודקים".

הוא אומר ש"מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים הוא רמוס וקשה כמו חצר. אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח. כמו חפרפרת. כמו חריש. ולחישה תישמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב".

"מאחל לנו שנהיה יותר סבלניים, שנראה יותר את האחר.

מאחל לנו שפחות נהיה צודקים - שיותר ננסה להסתדר."

פרשת השבוע מאת גדי וילצ'רסקי, 28.08.20:

https://www.facebook.com/GadiWilcherski/videos/1322648977938622/?v=1322648977938622

האתר בבעלות קיבוץ ניר דוד (תל עמל) - שימוש ללא רשות במידע בו יהווה הפרה של החוק