קיבוץ ניר דוד לא קיבל במתנה אדמות מהמדינה

האדמות נרכשו ע״י קק״ל בכספי תרומת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה בתיווכו של אב אחת מחברות הקיבוץ שהיה חבר ההסתדרות. בדומה לישובים רבים בארץ היושבים על אדמות קק״ל, לקיבוץ הסכם חכירה לדורות ולשכירות הקרקע מהמדינה בתשלום שנתי.

בתקופה העות׳מאנית

במהלך המאה ה- 19 איכלסו את עמק בית שאן בעיקר בדואים שוכני אוהלים רועי צאן, ובשוליו היתה התיישבות דלילה של מעט פלאחים ערבים. ברבע האחרון של המאה ה-19 התרוקן האזור כמעט מכל תושביו, נוכח מצוקת המלריה ופשיטות ביזה של כנופיות שהגיעו מעבר הירדן. בשלב זה חדלו תושבי הקבע המועטים באזור לשלם את מסיהם למושל העות'מאני הטורקי עבדול חמיד השני.

נטישת הקרקעות גרמה לממשל הטורקי להלאימם בחזרה לאימפריה והן כונו ״הג'יפתליק״. האדמות הוחכרו לאפנדים עשירים שהושיבו עליהם אריסים.

בתקופת המנדט הבריטי

ב- 1918 לאחר כיבוש הבריטים את הארץ הם ירשו את הבעלות על האדמות. כחלק מתפיסת שלטון מתקדמת יותר של השלטון הבריטי על פני השלטון העות'מאני, מחלקים הבריטים את האדמות לתושבים המקומיים. למורת רוחם של ראשי התנועה הציונית ובראשם חיים ויצמן ניתנת בעלות האדמות לשבטים הבדואים ולכמה שייח'ים שמקצתם אף לא התגורר בארץ. עבור הבדואים הקרקע היתה נכס מיקוח יותר מאשר אדמה לחקלאות, כמצופה מאורח חייהם חצי הנוודי של הבדואים, שלא התעניינו בחקלאות.

הבדואים והשייח׳ים החלו למכור את הקרקעות לכל המרבה במחיר, בשנת 1929 קק״ל קונה לראשונה אדמות מהבדואים בקלות יחסית. עד שנת 1936 כבר היו בבעלות יהודית כ- 25,000 דונם מאדמות עמק בית שאן.

רכישת אדמות הקיבוץ

ראשוני קיבוץ ניר דוד היו ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" בארץ ישראל, מחציתם ילידי הארץ, בוגרי בתי ספר בערים. בשנת 1932 הם הקימו בשכונת בורוכוב בגבעתיים את "קיבוץ ארצישראלי". שנה אחר-כך הצטרפו אליהם חברי קיבוץ "מסד" שעלו מגליציה שבפולין והגרעין המאוחד נקרא "תל עמל״.

לחברי גרעין תל עמל הישראלי לא היה כסף לרכישת הקרקע. מרבית הכסף נתרם ע״י ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה שיועד עבור חברי הגרעין להקמת יישוב באדמות השממה של עמק בית שאן. לאחר מאמצי שכנוע נלהבים הצליח חבר בהסתדרות - אביה של נחמה גנוסר שהיתה מחברות הקיבוץ, לשכנע את פעילי התנועה הציונית בדרום אפריקה לנסות ולגייס כסף לרכישת האדמות ע"י קק"ל. הודות לכך נקבעה לתל עמל יחידת התיישבות יעודית.

לבקשת התורמים שונה שם הקיבוץ לניר דוד - על שם דוד וולפסון שהיה נשיא ההסתדרות הציונית השני לאחר הרצל. סכום הכסף ששימש לרכישת הקרקע נע בין 3,000 לי"ש [נ. גנוסר] ל-5,000 לי"ש [ש. שריג] (קיימת סתירת מקורות).

השטח הראשון שנקנה לטובת הקיבוץ היה רצועה ארוכה בין אפיק האסי לאפיק נחל הקיבוצים (השטח בצהוב במפה להלן). גודל השטח היה כ- 800 דונם והוא נזרע כבר בסתיו 1935 ונחרב במאורעות, באביב 1936.

בימים ההם, אדמה זו היתה השטח הרציף ביותר בדרום-מזרח עמק בית שאן שהיה בחזקת יהודים (שולי ההתיישבות בעמק יזרעאל). אישור המוסדות להקמת הקיבוץ בשטח זה נבע מהלחץ להרחיב את גבולות המדינה שבדרך לאור פרסום הצעת החלוקה בספר הלבן.

אדמות עמק בית שאן ומועד רכישתן ע״ יהודים. אדמות השטח של ניר דוד (צהוב) היו בתקופה זו החלק הכי מזרחי בשולי ההתיישבות בעמק יזרעאל. הקרקעות שממזרח להן (בשטח קיבוץ מסילות והעיר בית שאן כיום) טרם היו אדמות בבעלות יהודית. אישור המוסדות להקמת הקיבוץ בשטח הצהוב נבע מהלחץ להרחיב את גבולות המדינה שבדרך לאור פרסום הצעת החלוקה בספר הלבן.

העלייה על הקרקע

ב- 10 בדצמבר 1936, נר שני לחג החנוכה, נערך מבצע העלייה על הקרקע של חברי גרעין השומר הצעיר בהקמת הקיבוץ הראשון בשיטת חומה ומגדל - קיבוץ תל עמל (ניר דוד לימים). בדומה לישובים רבים בארץ היושבים על קרקעות שנרכשו ע״י קק״ל, הקיבוץ מקיים עם המדינה הסכם חכירה לדורות, אותן הוא שוכר בעלות שנתית.

מבצע העלייה לקרקע בשיטת חומה ומגדל הראשון בארץ. 10 בדצמבר 1936

ביביליוגרפיה

תמורות ישוביות בגליל התחתון המזרחי 1978-1800, ביתן (1982)

בית שאן בימי המנדט הבריטי, 1948-1918 מוסטפא עבאסי בית שאן בספרות הנוסעים של המאה הי"ט, שור, נ.

[1] נ. גנוסר כך זה התחיל. ע"מ 120

[2] ש. שריג סיפור חיי. עמ' 23

ד. ניר בקעת בית שאן 1989

ד״ר מ. נאור. ימי חומה ומגדל 1936