קיבוץ ניר דוד (תל עמל) נושא בגאווה שני שמות, ממש מיום הקמתו



״תל עמל״

השם שבחרו החברים לעצמם, עוד בימים בהם חיו בנחלת יצחק, היום רמת גן. הם סימנו לעצמם את המקום בו עמדו להתיישב, עמק בית שאן הצחיח, מוכה מלריה וריק מכל התיישבות עברית, והיו נתונים בדיונים מרתונים עם הגורמים המיישבים (כגון הסוכנות, ההגנה, וקרן הקיימת), שהתנגדו לרעיון בדיוק בגלל אותן הסיבות. מדוע בחרו דווקא בעמק ההוא? האם משום תפיסה רומנטית שגרסה כי כמה שיותר קשה, כך יותר מושך ומאתגר? אולי הוקסמו מהתיאור התלמודי: "אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא [גן העדן] – בֵּית שְׁאָן פִּתְחוֹ" (מסכת עירובין, י"ט, ע"א), ולמרות שלא היו אנשים דתיים, היו אנשים בעלי אמונה יוקדת, והחליטו לברוא במו ידם את החזון התלמודי. עמק בית שאן היה כאמור ריק מהתיישבות יהודית. עמק חרוד לעומתו, כבר היה מיושב. האזור מתאפיין בצפיפות תלים ארכיאולוגים מרשימה, המעידה על התיישבות מתקופת התנ"ך ואף קדום לכן. מכאן נגזר חלקו הראשון של השם – תל. החלק השני, עמל – עבודה קשה ומפרכת – הוא ביטוי לכוח הרצון והנחישות שלהם, ליישב דווקא איזור זה, וכך קראו לעצמם תל עמל.


״ניר דוד״

המוסדות כלל לא מיהרו לקנות קרקעות בעמק בית שאן ולתקצב הקמה של יישוב חדש ומרוחק. מחוץ לגוש היישובים הקיים (עין חרוד, תל יוסף, בית השיטה ובית אלפא-חפציבה), טענו המוסדות בפשטות: "לא נוכל להגן עליכם בנקודה כה מרוחקת". לכך נוספה המגבלה התקציבית, שכן יקר ביותר לממן הקמה של יישוב. אבל חברי הגרעין התעקשו, וגרסו שיצליחו לגייס את הסכום הדרוש בעצמם.

התמזל מזלם, ולאחת מבנות הגרעין, נחמה גנוסוב [לימים גינוסר], היו בתל אביב הורים שהגיעו מיוהנסבורג, שבדרום אפריקה. ביוהנסבורג צמחה קהילה יהודית של מהגרים מהעיר וילנה שבליטא, עוד במאה ה-19. בקהילה זו צמחה גם תנועה ציונית נלהבת, אולי בהשפעת דוד וולפסון, ליטאי במקורו, שהיה נשיאה השני של הקונגרס הציוני לאחר הרצל. הוא האיש אשר עיצב את הדגל הלאומי של מדינת ישראל בדוגמת הטלית עם מגן דוד במרכזה. ביוהנסבורג ביקשו להנציח את שמו של המנהיג הציוני באחד מהישובים החדשים שיקומו בארץ. אביה של נחמה פונה בשם חברי הגרעין למשלחת שמגיעה ב- 1934 לארץ מיוהנסבורג. המשלחת נעתרת לבקשתם לממן את עלייתם על הקרקע, אך מתנה זאת בקביעת שמו של הקיבוץ על שם דוד וולפסון. השם הוחלף ל- ״ניר דוד״ באופן רשמי, אבל בעצם לא תפס, ועשרות שנים השם השגור בפי החברים היה ״תל עמל״. בשנת היובל, 1986, כותבים חברים למשרד הפנים ומבקשים להשיב את השם ״תל עמל״ כשם הרשמי, ומסורבים. מגיעים לפשרה והשם ״תל עמל״ מצטרף בסוגריים לשם ״ניר דוד״, כך עד היום.

השם ״ניר דוד״ מופיע גם במקרא "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם." (מלכים א פרק י״א פסוק ל״ו)


הפסוק הולחן לשיר על ידי נגה תמיר לכבוד אחד מחגי הקיבוץ. את השיר ביצעה נגה יחד עם מאור פרג.

שלט הקיבוץ, תמונה משנות ה- 80
שלט הקיבוץ, תמונה משנות ה- 80