למה פתיחת שערי הקיבוץ תחרב אותו? כי אנחנו הישראלים לא מחונכים לשמירה על הטבע ואיננו מכבדים את הדשא שאנחנו רובצים עליו. אף אחד לא באמת יכול להבטיח שיהיה פיקוח על כמות הנכנסים לקיבוץ, על הרעש מהבוקסות ועל הנזק לשטח.
נורא קל לרכב על גלי השנאה לתושבי קיבוץ ניר-דוד (שמגובים ע"י התקשורת ומספר לא קטן של פוליטקאים), במקום לדרוש מהמדינה לפתור את הבעיה באמצעות פתרון אמיתי: חייבים להבין שפתיחת שערי הקיבוץ לא באמת תספק פתרון, גם לא למבקשי האסי – השטח שם קטן מלהכיל כמויות של מבקרים ועם כל הכבוד לנחישותם של המפגינים, אני משוכנע שרובם לא מעוניינים להפוך לסיוט ליושבי הקיבוץ, שביתם כל כך קרוב למקור המים.
"אי אפשר באמת להנות מהנחל שעה שכל-כך הרבה אנשים סביבך מתבאסים עד עמקי נשמתם מהפרת פרטיותם ושלוותם, אף אחד לא באמת יכול לבלות ערב עם חברים כשזקנה בת 83 מתחננת לשקט מביתה הכל-כך סמוך"...
"האם אנחנו באמת רוצים לחרב את חייהם של מאות אחיינו בשם הזכות שלנו לשכשך במים?"
מתוך הפוסט של גדי וילצ'רסקי: