קיבוץ ניר דוד בנה בתים משני צידי נחל האסי בעידוד המדינה, עקב שיקולים ביטחונים ותברואתיים

הקיבוץ לא השתלט על שום שטח, כל הבנייה בקיבוץ חוקית ובאישור מוסדות המדינה. הקיבוץ עבר לגדה הצפונית כשנה וחצי לאחר הקמתו (1938) וחזר להתרחב בגדה הדרומית (1950) לצורך קליטת 150 חברי השלמה ניצולי שואה. גם המעבר בוצע בעידוד המוסדות דאז ובאופן חוקי.


הקיבוץ הוקם בשיטת חומה ומגדל ב-10 בדצמבר 1936, בגדה הדרומית של הנחל. כשנה לאחר העלייה על הקרקע, ולאחר הולדת הילדים הראשונים בקיבוץ נבנה מבנה הבטון הראשון בגדה הצפונית (1937) ולאחריו שאר מבני הבטון. זאת בעקבות דרישת ההגנה משיקולים ביטחוניים (שימוש באפיק המים כחיץ מהשבטים הבדואים) וכן מסיבות תברואתיות (הרחקה מהביצות).

הקיבוץ הוקם בגדה הדרומית של הנחל. הקיבוץ הראשון ליישובי חומה ומגדל. 1937

השטח שמצפון לאפיק האסי סומן מלכתחילה ע״י המוסדות כאזור המתאים ליישוב הקבע, מכאן נקבע שהקמת חומה ומגדל הזמנית תיעשה בגדה הדרומית, וסביבה ינוהל השטח החקלאי. הסיבות להקמת חומה ומגדל בגדה הדרומית קשורות בשימוש בנחל כרצועת חיץ מפני הכפר הבדואי העוין ״א-סכ׳ינה״ ששכן מצפון לנחל באזור תל זהרה. סיבה נוספת היתה דרך העפר הכבושה שהובילה מאזור בית אלפא השכנה, לכיוון מזרח ושימשה להובלת המגדל והצריפים. במהלך השנים הראשונות לקיבוץ, מספר מקרי רצח ע״י תוקפים שהגיעו מכיוון דרום מאזור סבך הקנה של נחל הקיבוצים והסכנה הממשית שבקרבתו לתל השלושה האיצו בחברים לעזוב את מתחם חומה ומגדל ולבנות בתים בגדה הצפונית והבטוחה יותר.

ספטמבר 1935 - האדריכל ד״ר י. קויפמן מסייר בשטחים המיועדים להקמת הקיבוץ יחד עם חברי גרעין השומר הצעיר וקובע כי השטח שמדרום לנחל ״נמצא במקום לא טוב מבחינה אסטרטגית...מפני שהוא מוקף גבעה מהצד הדרומי [תל שוכה]״. דוגמה עבורנו מה גדול היה השיקול הביטחוני והחשש מהשבטים הבדואים אשר נדד באזור.
הקיבוץ עובר לגדה הצפונית כשנה וחצי לאחר הקמתו משיקולים ביטחוניים ותברואתיים בהמלצת הרשויות דאז. 1939

נוכח הסכנות הממשיות בקיבוץ הטרי נשארו ילדי הקיבוץ הראשונים בבית אלפא כשנתיים לאחר הקמת הקיבוץ. בניין הבטון הראשון שנבנה בגדה הצפונית הוא ״בית הקומתיים״ (לבן-בהיר באמצע התמונה) ששימש לקליטת הילדים הראשונים ששהו בבית אלפא. במהלך כעשר שנים הקיבוץ מתרחב בגדה הצפונית של הנחל ובונה בתי משק שכללו רפת, מדגרה, אורווה, אווזיה, מחסנים לכלי עבודה, חדר אוכל, בתי ילדים, וצריפים למגורים. במקביל נסלל כביש בית שאן-עפולה (כביש 669) התוחם את הקיבוץ מצפון. מתחם חומה ומגדל ששימש את הקיבוץ בשנותיו הראשונות פורק, והמגדל עבר לשמש את קיבוץ מסילות השכן שקם בדרך דומה.

קיבוץ ניר דוד מחולק לפי אזור מגורים במערב ואזור משק במזרח. 1946

בשנים 1948-1946 הצטרפה קבוצת השלמה של כ- 150 חברים ניצולי שואה. לאחר לבטים לאן ניתן להתרחב כדי לקלוט את החברים החדשים, הוחלט בהמלצת רשויות התכנון דאז לחזור לגדה המקורית (הדרומית) למרות הסכנה הממשית מבדואים עויינים שהסתובבו מעבר לגדת הנחל. בשנת 1950 החלו בבניית הבתים החדשים בגדה הדרומית. לא נבנו בתי בטון בגדה הדרומית טרם מלחמת השחרור.

צילום אוויר של קיבוץ תל עמל (ניר דוד) 1951. נבנים שיכוני עולים ניצולי שואה בגדה הדרומית של הנחל.

הבנייה הושלמה תוך כ- 8 שנים, בזמן בו לא היו חוקים ותקנות שאסרו על כך. הבנייה כולה נעשתה בצורה חוקית ובעידוד הרשויות דאז. חוק המים (שכלל לא רלוונטי לסוגיית נחל האסי - להרחבה ראה כאן) נחקק ב- 1959 תשי״ט כשהבנייה כבר הושלמה.

האתר בבעלות קיבוץ ניר דוד (תל עמל) - שימוש ללא רשות במידע בו יהווה הפרה של החוק