תוצאות החיפוש

האדמות נרכשו ע״י קק״ל בכספי תרומת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה בתיווכו של אב אחת מחברות הקיבוץ שהיה חבר ההסתדרות. בדומה לישובים רבים בארץ היושבים על אדמות קק״ל, לקיבוץ הסכם חכירה לדורות ולשכירות הקרקע מהמדינה בתשלום שנתי. בתקופה העות׳מאנית במהלך המאה ה- 19 איכלסו את עמק בית שאן בעיקר בדואים שוכני אוהלים רועי צאן, ובשוליו היתה התיישבות דלילה של מעט פלאחים ערבים. ברבע האחרון של המאה ה-19 התרוקן האזור כמעט מכל תושביו, נוכח מצוקת המלריה ופשיטות ביזה של כנופיות שהגיעו מעבר הירדן. בשלב זה חדלו תושבי הקבע המועטים באזור לשלם את מסיהם למושל העות'מאני הטורקי עבדול חמיד השני. נטישת הקרקעות גרמה לממשל הטורקי להלאימם בחזרה לאימפריה והן כונו ״הג'יפתליק״. האדמות הוחכרו לאפנדים עשירים שהושיבו עליהם אריסים. בתקופת המנדט הבריטי ב- 1918 לאחר כיבוש הבריטים את הארץ הם ירשו את הבעלות על האדמות. כחלק מתפיסת שלטון מתקדמת יותר של השלטון הבריטי על פני השלטון העות'מאני, מחלקים הבריטים את האדמות לתושבים המקומיים. למורת רוחם של ראשי התנועה הציונית ובראשם חיים ויצמן ניתנת בעלות האדמות לשבטים הבדואים ולכמה שייח'ים שמקצתם אף לא התגורר בארץ. עבור הבדואים הקרקע היתה נכס מיקוח יותר מאשר אדמה לחקלאות, כמצופה מאורח חייהם חצי הנוודי של הבדואים, שלא התעניינו בחקלאות. הבדואים והשייח׳ים החלו למכור את הקרקעות לכל המרבה במחיר, בשנת 1929 קק״ל קונה לראשונה אדמות מהבדואים בקלות יחסית. עד שנת 1936 כבר היו בבעלות יהודית כ- 25,000 דונם מאדמות עמק בית שאן. רכישת אדמות הקיבוץ ראשוני קיבוץ ניר דוד היו ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" בארץ ישראל, מחציתם ילידי הארץ, בוגרי בתי ספר בערים. בשנת 1932 הם הקימו בשכונת בורוכוב בגבעתיים את "קיבוץ ארצישראלי". שנה אחר-כך הצטרפו אליהם חברי קיבוץ "מסד" שעלו מגליציה שבפולין והגרעין המאוחד נקרא "תל עמל״. לחברי גרעין תל עמל הישראלי לא היה כסף לרכישת הקרקע. מרבית הכסף נתרם ע״י ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה שיועד עבור חברי הגרעין להקמת יישוב באדמות השממה של עמק בית שאן. לאחר מאמצי שכנוע נלהבים הצליח חבר בהסתדרות - אביה של נחמה גנוסר שהיתה מחברות הקיבוץ, לשכנע את פעילי התנועה הציונית בדרום אפריקה לנסות ולגייס כסף לרכישת האדמות ע"י קק"ל. הודות לכך נקבעה לתל עמל יחידת התיישבות יעודית. לבקשת התורמים שונה שם הקיבוץ לניר דוד - על שם דוד וולפסון שהיה נשיא ההסתדרות הציונית השני לאחר הרצל. סכום הכסף ששימש לרכישת הקרקע נע בין 3,000 לי"ש [נ. גנוסר] ל-5,000 לי"ש [ש. שריג] (קיימת סתירת מקורות). השטח הראשון שנקנה לטובת הקיבוץ היה רצועה ארוכה בין אפיק האסי לאפיק נחל הקיבוצים (השטח בצהוב במפה להלן). גודל השטח היה כ- 800 דונם והוא נזרע כבר בסתיו 1935 ונחרב במאורעות, באביב 1936. בימים ההם, אדמה זו היתה השטח הרציף ביותר בדרום-מזרח עמק בית שאן שהיה בחזקת יהודים (שולי ההתיישבות בעמק יזרעאל). אישור המוסדות להקמת הקיבוץ בשטח זה נבע מהלחץ להרחיב את גבולות המדינה שבדרך לאור פרסום הצעת החלוקה בספר הלבן. העלייה על הקרקע ב- 10 בדצמבר 1936, נר שני לחג החנוכה, נערך מבצע העלייה על הקרקע של חברי גרעין השומר הצעיר בהקמת הקיבוץ הראשון בשיטת חומה ומגדל - קיבוץ תל עמל (ניר דוד לימים). בדומה לישובים רבים בארץ היושבים על קרקעות שנרכשו ע״י קק״ל, הקיבוץ מקיים עם המדינה הסכם חכירה לדורות, אותן הוא שוכר בעלות שנתית. ביביליוגרפיה תמורות ישוביות בגליל התחתון המזרחי 1978-1800, ביתן (1982) בית שאן בימי המנדט הבריטי, 1948-1918 מוסטפא עבאסי בית שאן בספרות הנוסעים של המאה הי"ט, שור, נ. [1] נ. גנוסר כך זה התחיל. ע"מ 120 [2] ש. שריג סיפור חיי. עמ' 23 ד. ניר בקעת בית שאן 1989 ד״ר מ. נאור. ימי חומה ומגדל 1936

אין בקיבוץ ניר דוד שטח ציבורי פתוח (שצ״פ) כלל, שבו לציבור זכות גישה חופשית, כמו בפארק ציבורי או ברחוב בעיר. השטח סביב הבתים בקיבוץ הוא שטח פרטי. למרות שחברי הקיבוץ אוהבי אדם ומכניסי אורחים, הקיבוץ לא יכול להרשות לעצמו להפוך לפארק מים לאומי בו מבקרים אלפי אנשים ביום. בקיבוץ ניר דוד אין שטחים ציבוריים פתוחים (שצ״פ) בכלל, שבהם יש לציבור זכות גישה חופשית. שטחי שצ״פ כאלה הם אך ורק שטחים המיועדים בתב״ע לצרכי ציבור, וגם הופקעו לצרכי ציבור. השטחים המיועדים לצרכי הציבור בקיבוץ ניר דוד הם בחכירת הקיבוץ והתושבים משלמים עליהם 300,000 ש"ח כל שנה לחכירה של האדמות (כלומר כ- 1,000 ש"ח בשנה למשפחה, רק על ״שכירות האדמה״). להרחבה על הדרכים הסטטוטוריות בקיבוץ לחץ כאן. סכום זה אינו כולל מעל 1,000,000 ש"ח שהתושבים משלמים בשנה על גינון נוי, שתילה, כיסוח, גיזום עצים וזאת בנוסף לשכירות שהתושבים משלמים על האדמה. בעיר הכבישים, המדרכות, תאורת הרחוב הפארקים והנוי הציבורי ממונים על ידי המדינה. בקיבוץ זהו שטח פרטי וחברי הקיבוץ ממנים מכיסם את המדרכות, הדשאים, התאורה. אמנם אין גדרות בין הבתים כמקובל בדרך החיים הקיבוצית [להרחבה כאן], אך ללא ספק זה השטח הפרטי של התושבים, ואיש אינו רשאי להסתובב בו ללא רשותם. לפתיחת התב״ע המלאה של קיבוץ ניר דוד האם הגדר המקיפה את הקיבוץ היא חוקית? גדר המערכת של הקיבוץ הוקמה בשנות ה-70 ע״י משרד הביטחון, בעיקר לנוכח תופעת הגניבות החקלאיות. גדר דומה קיימת ברוב היישובים החקלאיים ובכל ההתיישבות העובדת. באזורים מסוימים, בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול לגדר יש גם חשיבות ביטחונית. כל הגדרות שהוקמו ע״י הקיבוץ הוקמו בשטחיו הפרטיים כמוגדר בתב״ע והן חוקיות לחלוטין. מדוע ליישובים אחרים בעלי גדר היקפית מתאפשרת כניסה רגלית ולניר דוד לא? צפו בסרטון: קראו גם: האם גדות הנחל הן שטח ציבורי? האם לפי ״חוק המים״ הנחל הוא קניין הציבור? מה עם הדרכים הסטטוטוריות?

בתב"ע של הקיבוץ יש היתר להקים מחסומים ושערים לביטחון. אם יערך שינוי חקיקה אך ורק כדי לפתוח את השער בקיבוץ ניר דוד, כל קבוצה שתרצה לבלות בשבת בשכונה חרדית, תוכל לעשות זאת. כל תושב הגדה המערבית שירצה להיכנס לאחת ההתיישבויות יורשה לעשות כך. בתב"ע של הקיבוץ יש היתר להקים מחסומים ושערים לביטחון. לרוב היישובים הכפריים בארץ יש שער צהוב שמונע כניסה: קיבוצים, מושבים והתנחלויות ביהודה ושומרון. אם יערך שינוי חקיקה שיגדיר באופן ברור חובה לפתיחת שערים צהובים, חובה זו תחול על כל יישוב בארץ, כולל בקיבוצים, במושבים, בכל השכונות הדתיות ובכל ההתנחלויות. קיים רוב ברור בקרב אזרחי המדינה המתנגד להעברת חוק שכזה, שיכול לערער את כל צורת החיים הכפרית בארץ. ראה כתבת הארץ כיצד מתמודד קיבוץ דפנה הפותח את שעריו לציבור שינוי חקיקה שכזה ישפיע גם על התנחלויות. לחץ כאן לקריאת עמדת היישוב בת עין שבשומרון.

הקיבוץ משלם עבור מנוי שנתי מרוכז לכל תושביו לפי מספר נפשות. גם לתושבי בית שאן קיימת האפשרות לרכישת מנוי שנתי מוזל ביותר. גן השלושה (״הסחנה״) נמצא בבעלות משותפת של רשות הטבע והגנים, והמועצה האזורית ״עמק המעיינות״, והן אלו שניהנות מהרווחים בלבד. חלק ניכר מרווחי גן השלושה מיועדים לתפעול ולטיפוח הגן. לניר דוד, כמו ליישובי המועצה האזורית עמק המעיינות, קיים הסדר שלפיו הישוב יכול לשלם במרוכז דמי מנוי שנתי עבור כל תושביו (לפי מספר נפשות), ואז הם אינם נדרשים לשלם פעם נוספת בכניסה. הסדר שכזה אף הוצע בעבר לעיר בית שאן. בנוסף לכך, לתושבי בית שאן יש אפשרות לרכישת מנוי משפחתי שנתי לשנה מוזל ביותר. ואם לא די בכך, לכל תושבי העמק כולל לתושבי בית שאן יש הנחת אזור בכניסה לגן השלושה/סחנה, ואף חברי ניר דוד נהנים גם כן מאותה הנחה. הגן כולו נמצא בשטח שהיה שייך בעבר לקיבוץ כחוק. הקיבוץ העביר במהלך השנים שטחים בחזרה למדינה לצורך הרחבת שטח הגן, ללא תמורה. גם כיום, בעיתות עומס, הקיבוץ מאפשר חניות בשדותיו הסמוכים לגן ללא כל תמורה.

בתי התושבים נבנו משני צידי הנחל, בשנים הראשונות למדינה ולפני שנחקקו חוקים שאסרו על כך. הבתים בנויים בצפיפות במרחק 30-10 מטרים מהנחל שחוצה את הקיבוץ במרכזו. אין שום אפשרות לנתק בין הנחל לבין חיי הקהילה שסביב. המציאות שקיימת היום, היא עובדה מוגמרת שאין אפשרות לשנותה. ● קיבוץ עין הנציב מעיין עין יהודה ממוקם בשולי קיבוץ עין הנציב, באזור המשק החקלאי. הוא נמצא בצמוד לכביש 6678 במרחק של כ- 300 מטרים מבתי התושבים. במשך תקופה ארוכה אפשר הקיבוץ כניסה חופשית במהלך ימות השבוע ללא כניסה בשבת (קיבוץ דתי). לאחר שהלחץ על הקיבוץ הפך בלתי נסבל עבור חיי התושבים, הזיז הקיבוץ את גדר המערכת שלו כדי ״להוציא״ את המעיין משטח היישוב. את האחריות על טיפוח המעיין ואחזקתו טרם קיבלה רט״ג, והמקום סובל מהזנחה קשה ועומס עצום של מטיילים. בניר דוד לא ניתן ״להזיז את הגדר״ כי הנחל חוצה את היישוב במרכז. ראה פוסט שכתב גדעון ישראלי, תושב קיבוץ עין הנצי"ב על המצב הקשה בעין הנציב ראה כתבת כאן 11 על המצב הקשה במעיין עין הנציב ● קיבוץ דפנה המבקרים בקיבוץ דפנה גורמים סבל עצום לתושבים. משליכים לכלוך, ואף עושים צרכים בשיחים. אין אף גוף המסכים לקחת אחריות על הסדרת הכניסה לדפנה, ולכן הקיבוץ סובל מעומס עצום של מבקרים. קיבוץ דפנה מציע לבעייתו פתרון דומה מאוד לפתרון שמציע ניר דוד - פיתוח קטע מהנחל ופתיחתו לציבור, כאשר קטע הנחל מקיף את הקיבוץ ממערב וזורם עד חורשת טל. קטע נוסף של נחל דן זורם מאזור אנדרטת חללי אסון המסוקים לחורשת טל. אם יכשירו, יפתחו ויתחזקו את שני הקטעים האלה (גישה, חניה, שירותים, ניקיון) מקווים בדפנה שרבים מהנופשים יעדיפו לפנות לשם ויימנעו מביקור בקיבוץ. מנהלת הקהילה בקיבוץ דפנה אינה חושבת שלניר דוד כדאי לאמץ את ״מודל דפנה״. לדבריה, המצב כיום בדפנה הוא ניהול שגרת חיים בתוך פארק ציבורי, וזה בעייתי ביותר. ראה כתבת הארץ על המצב הקשה והמורכב בדפנה ● קיבוץ שדה נחמיה נהר הירדן אינו עובר בתחומי הקיבוץ אלא מחוץ לגדר, ולא נדרשת כניסה למרחב הקיבוץ על מנת לשהות באזור המים. ● הקיבוצים מעגן מיכאל והחותרים הקיבוצים לחופי הים העבירו גדר החוצצת בין שטח הקיבוץ לשטח החוף הציבורי. קיבוץ מעגן מיכאל אינו שוכן לחוף הים ובינו לבין החוף מפריד שטח שאורכו מעל 500 מטרים ורובו בריכות דגים. גם קיבוץ החותרים אינו שוכן לחוף הים ובינו לבין החוף חוצץ כביש תל אביב - חיפה (כביש 2). המבקרים יכולים לנוע בחופשיות לאורך רצועת המים וליהנות מכל שטח החוף, וזאת מבלי להיכנס לשטח הקיבוץ. בנוסף, קיים שטח שניתן להכשיר בו מגרש חניה לרווחת המבקרים, וכך למנוע לחץ על היישוב. בניר דוד אין כל אפשרות לנתק בין נחל האסי לבין תושבי הקיבוץ. הנחל והקיבוץ שלובים זה בזה.

״כבר שנים שמועלה על הבמות בישראל אותו המחזה, אומנם בכל פעם מדובר בהפקה חדשה, אומנם בכל פעם מדובר בכוכבים חדשים, אומנם בכל פעם התפאורה מתחלפת, אבל המחזה הוא אותו המחזה – מחזה שאפשר לקרוא לו הטרגדיה המזרחית.״ ״המאבק על האסי יכול היה להיחשב ללא יותר מעוד פרק במחזה בו כל שחקן ממלא את התפקיד שיועד לו – יש טובים ויש רעים, יש מי שגנבו נכסי טבע ובנו לעצמם וילות על גדות נחל יפה ויש מסכנים, מקופחים ואומללים שנוצלו וכעת דורשים צדק. ומעל השחקנים הממלאים את תפקידם במחזה יש את המחזאי, המפיק והמנצח, זה הדואג שכל אחד ימלא את תפקידו במחזה.״ ״המאבק – הן על דמותה של מדינת ישראל והן על האסי יוכרע, רק כאשר הדמויות שנתפר להם תפקיד מסויים במחזה האימים הזה יחדלו לשחק אותו, יחדלו מלשתף פעולה בהכנעה עם המחזאי ועם עוזריו, וישתפו פעולה האחד עם השני על מנת לפתור את הבעיה אחת ולתמיד ולא לשמר אותה. כי כרגע המחזה הזה נועד לשרת רק את הבמאי ואת חבורת מלחכי הפנכא שאסף סביבו.״ קרדיט: זמן ישראל. כתבה: ד"ר רינה ענתי. פורסם בתאריך 6.9.2020. קראו את הכתבה המלאה

״אם ניר דוד יפתח את שעריו ויכנסו אלפי אנשים, איפה יחנו על המדשאות, איפה יעשו צרכים? מי יהיה אחראי למקרה של טביעה? אין בכלל אפשרות שישוב יכול להתקיים כפארק ציבורי״ ״צריך למצוא איזון לקיום הקהילה ושגם הציבור יוכל ליהנות מהנחל וזאת בעזרת היועמ"ש והרשויות המוסמכות ולא מול כל אדם באופן פרטי. לצערנו, החבורה הזו לא רואה את הצד השני והתוצאה היא הסתערות על הגדרות ואלימות מאוד קשה. אנשים לא יכולים לצאת לעבודה. אנשים נכנסים עם מגפונים ועושים רעש, מכוניות צופרות. זה הפך להיות מאבק להחרבת הישוב". ״גלזר מציין כאמור כי כל הפתרונות שמועלים זוכים לסירוב מוחלט של המוחים. "חבורת המוחים מתנגדים לכל ההסדרים. הם מסרבים גם לדבר. קיימנו פגישה לפני יומיים אחרי ששבועות ארוכים הם סירבו לדבר. המשפט הראשון שנאמר מצידם בפגישה היה 'קודם תפתחו את הקיבוץ ואחר כך נדבר'. בזה גם נסגרה הפגישה". קרדיט: ערוץ 7. כתב: שמעון כהן. פורסם בכ"ט באב תש"פ 19/08/20 קראו את הכתבה המלאה

"ניר דוד הוקם זמן ניכר לפני שנוסדה עיירת הפיתוח בין שאן. חברי הקיבוץ פעלו מאז נוסד הקיבוץ בשנת 1936 באופן לגיטימי והקימו את ביתם במקום שבו מצויה פנינת טבע. הם לא גזלו את נחל האסי מאיש. הם לחמו בגופם ובכישרונם כדי להקים את הקיבוץ ולהפריח את השממה, וגם להפוך נחל נטוש לנחל רחב שראוי לזנק אל מימיו." "המדינה חייבת להם הרבה, וכל ניסיון להמעיט בערך תרומת הקיבוצים למדינה הוא אווילי. הם פשוט בנו במקום שבו הם מצויים כיום את ביתם, ובנו אותו בהצלחה. והנה דווקא בזמן האחרון עולה כוח חברתי רדום ואומר: "הבית שלכם אינו לחלוטין שלכם. הבית שלכם גוזל מאיתנו את ההזדמנות ליהנות אף אנו מאוצרות הטבע השייכים לכלל תושבי המדינה"." "ומנחל האסי אנו עוברים גם לנחלי טבע אחרים. מסתבר שיש נחלים נוספים במדינה שגם הם יכולים להיות מקור לבילוי חברתי מרענן, כפי שמתארת לנו דנה טבצ'ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים בחברה להגנת הטבע, ברשימתה ב"דה מרקר" (30.8.2020). יש לנו נחלי טבע זנוחים בישראל, ויש עוד מה לעשות, יש מה לבנות, יש גם מה לשקם. אבל במקום שכוחות חיוביים ובונים יופנו לשם - כוחות של תוקפנות והטרדה מופנים אל מה שבנו חברי הקיבוץ ניר דוד." קרדיט: מעריב. מדור הנבחרת. דעות. כתב עו"ד אוריאל לין. פורסם בתאריך 24/09/2020 קראו את הכתבה המלאה

״פעם נוספת הוכח כי נחל האסי לא מעניין את המוחים אלא הרצון להפריע ולשבש את שגרת חייהם של ילדי וחברי הקיבוץ תוך הפעלת כוח.״ "כ-30 מפגינים ממחאת האסי פרצו אמש לקיבוץ ניר דוד, כשהם מצוידים בשקי שינה ואוהלים". על פי הקיבוץ, המשטרה עיכבה לחקירה את מארגני ההפגנה לאחר שהוגשה תלונה על פריצה לחצר הקיבוץ תוך השגת גבול ושיבוש עבודת השער. הקיבוץ אף פרסם תיעוד מצולם מהאירוע״ קרדיט: mynet קיבוץ. כתב: לירן טטרו. עודכן בתאריך 7.9.2020 לכתבה המקורית צפו בסרטון מאירועי הלילה: קראו את הכתבה המלאה: https://kibbutz.mynet.co.il/local_news/article/BkQmNnQNv

נחל חרוד זוהם לאורך השנים בעקבות הזרמת שפכים תעשייתים ממספר מפעלים, וכן הזרמת ביוב גולמי ישירות לנחל ע״י כמה ישובים באזור. מי בריכות דגים מנוקזים לנחל כחוק, ע״י 7 קיבוצים, ואלו עומדים בתקנים מחמירים ועוברים את כל המדדים באישור המשרד להגנת הסביבה. כיום, מרבית מעיינותיו הטבעיים של נחל חרוד יבשו, והנחל מתפקד כנחל אכזב-שיטפוני. מדגימות שנלקחו ע״י עמותת ״צלול״ למעבדת 'בקטוכם' נמצאו רמות גבוהות של קוליפורמים צואתיים במי נחל חרוד שמעידים ישירות על הזרמת שפכים וביוב פתוח. [ראה דוחות עמותת ״צלול״ למקורות הזיהום בנחל]. הקמת המט״ש האזורי לאחר לחץ כבד שהופעל על הישובים המזהמים, הוחלט להקים מכון לטיהור שפכים (מט״שׁ) כדי להימנע מהזרמת מי ביוב לנחל ולהפיק מי קולחין נקיים שניתן יהיה להשתמש בהם להשקייה חקלאית. עלות המתקן נאמדה ב- 50 מיליון שקלים. בספטמבר 2009 התחברה המועצה האזורית עמק המעיינות ראשונה למט"ש. מי בריכות דגים 7 קיבוצים מנקזים מי בריכות דגים שהינם מים באיכות נמוכה אל נחל חרוד (בעיקר בחודשי החורף). מים אלה סובלים מעכירות ושאריות אורגניות, אולם הם בוודאי ובוודאי לא שפכים. ראייה לכך היא שעובדי המדגה של הקיבוצים שוחים בהם יום יום במהלך עבודתם השוטפת בבריכות הדגים. קיבוץ ניר דוד מנקז לנחל חרוד מי בריכות דגים באופן זמני אך ורק בחודשי החורף (עת זורם הנחל בזרימה חזקה) וזאת באישור המשרד להגנת הסביבה שבודק את איכות המים העוברים את כל המבחנים בכל המדדים. המדדים עומדים בדרישות הרפורמה הסביבתית (בסמכות המשרד להגנת הסביבה) וכן עומדים בדרישות רישיון עסק למשק מדגה. התקנים המקובלים בארץ מחמירים הרבה יותר מהבדיקות דומות הנעשות באירופה. נחל חרוד לא לבד נחל חרוד לא שונה במאומה מרוב הנחלים המזוהמים בארץ כמו: הירקון, הקישון, אלכסנדר, חדרה, אילון ועוד, כולם משמשים כצנרת ביוב מתועשת. מציאות עצובה זו היא כלל ארצית ומלווה אותנו מראשית ימי המדינה, עת איש לא התעניין בערכי שמירת טבע. עם עליית המודעות לשמירת הטבע ניכרת מגמת שיפור בנושא בכל הארץ, כולל בקיבוצי האזור ומושביו. לצורך זאת הוחלט לקדם "תכנית רפורמה" באחריות המשרד לאיכות הסביבה, משרד החקלאות ורשות הניקוז שמטרתה לטפל במים הזורמים לנחלים ע"י תהליך שיקוע. קיבוץ ניר דוד משקיע בימים אלה מיליוני שקלים בבניית מערכת להזרמת המים המטוהרים בסירקולציה חזרה לבריכות הדגים. מערכת זו תאפשר חיסכון במים, התמודדות עם תעריף המים העולה וצמצום משמעותי של הזרמת מי הבריכות לנחל חרוד. כחלק מתכנית השיקום של הנחל, רשות הניקוז וקק״ל השקיעו בפיתוח טיילת לאורך הנחל. קק״ל הקימה פארק בסמוך לגשר הרומי בכניסה לבית שאן. הפארק כולל מתקני שעשועים, ספסלים ופינות חמד לאורך המים הזורמים. למרבה הצער, הפארק והטיילת סובלים מהשלכת פסולת חמורה וונדליזם במתקנים ובשלטי ההסברה במקום. מקורות המים הטבעיים של נחל חרוד בעבר נחל חרוד היה נחל איתן מובהק וקלט באופן טבעי את מי עין יזרעאל ועין חרוד הנובעים במעלה האפיק. במהלך המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 הנביעה היחידה בעמק בית שאן שזרמה באופן טבעי לנחל היתה נביעת עין זהרה. משערים שהרומאים ניתבו את מי נחל הקיבוצים לתוך נחל חרוד כדי לספק מים מתוקים לעירם ״סקיטופוליס״ אולם קשה להתחקות אחר מסלולם המדויק. כל המעיינות שהזינו את נחל חרוד באופן טבעי יבשו בעשרות השנים האחרונות עקב ירידת מפלס מי התהום וקידוחים להפקת מים ברשות הפלסטינית. בשנות העשרים של המאה הקודמת נאמדה הספיקה של עין זהרה בכ- 25 מ"ק לשעה, מאז 2006 המעיין יבש כליל. המים המעטים הנצפים כיום בעין יזרעאל ובעין חרוד, מקורם בהזרמה מלאכותית מצינור לרווחת המטיילים. השוואה בין נחל חרוד לנחל האסי נחל חרוד שונה באופיו מנחל האסי - הוא נחל בעל אגן היקוות עצום המנקז את כל מזרח עמק יזרעאל, חרוד ובית שאן בשטח של כ- 195,000 דונם. מכאן ברור שהוא נחל שיטפוני מובהק, ואת עיקר המים שלו הוא קולט בימות החורף עת יורדים גשמים כבדים בעמק. רוב המים הזורמים כיום בנחל (בחודשי הקיץ) הם מים מזוהמים על שלל סוגיהם כגון שפכים תעשייתיים וביתיים, שפכים חקלאיים, מי הרקה של מדגים, מי ניקוז תת- קרקעיים ומי שיטפונות ונגר עילי רווי סחופת. ביום בו יחדלו קיבוצי האזור מהזרמת מי בריכות לנחל חרוד, הוא יתייבש כמעט לגמרי ויתפקד כמו נחל אכזב המזרים פעמיים-שלוש בשנה, מי שטפונות בחורף. לנחל האסי אגן ניקוז קטן בהרבה. הנחל הוא ערוץ הניזון ממי מעיין מרכזי אחד, ללא טופוגרפיה וכמעט בלי הבדלי גובה כך שאין כל מקום להשוואה במראם של שני הנחלים מאחר שיש להם מאפיינים טופוגרפיים והידרולוגיים שונים כל כך. להרחבה על נחל חרוד והתוכנית לשיקומו ראה כאן הערות: נתוני השפכים מתייחסים לחודש ספטמבר 2020. נתוני הבריכות מתייחסים לשנת 2019 (עוד לא קיים דו"ח של 2020). נתוני הברכות נלקחו מהשרד להגנת הסביבה שדוגם את מי הברכות על בסיס קבוע נתוני השפכים נלקחו ממטש בית שאן.