תוצאות החיפוש

השם הינו תרגום של שמו הערבי של הנחל ״הג׳מעין״ מלשון ג'מעה (קבוצה). הנחלים מתקבצים לנחל אחד שנקרא ״נחל הקיבוצים״ את נחל הקיבוצים מזינים שני מעיינות גדולים, עין חומה (ג׳מעין) ועין מגדל (עין פואר). הנחל נקרא בערבית על שם המעיין העליון מבין השנים - הג׳מעין. המילה בערבית היא צירוף מילים של ״ג'מעה״ (קבוצה) ״ועין״ (מעיין). פירוש השם הינו תיאור לקבוצת מעיינות סמוכים החוברים יחדיו כמעט עם נביעתם לאפיק איתן אחד. כלומר מתקבצים, מכאן השם נחל הקיבוצים. אין לשם קשר לקיבוצי הסביבה. לתיאור תופעה זו נפוץ בעברית גם המושג ״עיינות״ כמו עיינות צוקים ועיינות כרכרה. עין חומה אכן מורכב ממספר רב של מעיינות הנובעים בסמוך ומתקבצים יחדיו לנחל הקיבוצים. להרחבה ראה מאמרו של ד. סגל, לכל מעיין יש שם נחל הקיבוצים לא לבד. אילו מעיינות נוספים נובעים בעמק בית שאן? בביליוגרפיה סגל, ד', 2014, דרך המים, לכל מעין יש שם, מים והשקיה, ארגון עובדי המים, מרץ- אפריל 2014, גיליון מס' 533.

הקיבוץ לא השתלט על שום שטח, כל הבנייה בקיבוץ חוקית ובאישור מוסדות המדינה. הקיבוץ עבר לגדה הצפונית כשנה וחצי לאחר הקמתו (1938) וחזר להתרחב בגדה הדרומית (1950) לצורך קליטת 150 חברי השלמה ניצולי שואה. גם המעבר בוצע בעידוד המוסדות דאז ובאופן חוקי. הקיבוץ הוקם בשיטת חומה ומגדל ב-10 בדצמבר 1936, בגדה הדרומית של הנחל. כשנה לאחר העלייה על הקרקע, ולאחר הולדת הילדים הראשונים בקיבוץ נבנה מבנה הבטון הראשון בגדה הצפונית (1937) ולאחריו שאר מבני הבטון. זאת בעקבות דרישת ההגנה משיקולים ביטחוניים (שימוש באפיק המים כחיץ מהשבטים הבדואים) וכן מסיבות תברואתיות (הרחקה מהביצות). השטח שמצפון לאפיק האסי סומן מלכתחילה ע״י המוסדות כאזור המתאים ליישוב הקבע, מכאן נקבע שהקמת חומה ומגדל הזמנית תיעשה בגדה הדרומית, וסביבה ינוהל השטח החקלאי. הסיבות להקמת חומה ומגדל בגדה הדרומית קשורות בשימוש בנחל כרצועת חיץ מפני הכפר הבדואי העוין ״א-סכ׳ינה״ ששכן מצפון לנחל באזור תל זהרה. סיבה נוספת היתה דרך העפר הכבושה שהובילה מאזור בית אלפא השכנה, לכיוון מזרח ושימשה להובלת המגדל והצריפים. במהלך השנים הראשונות לקיבוץ, מספר מקרי רצח ע״י תוקפים שהגיעו מכיוון דרום מאזור סבך הקנה של נחל הקיבוצים והסכנה הממשית שבקרבתו לתל השלושה האיצו בחברים לעזוב את מתחם חומה ומגדל ולבנות בתים בגדה הצפונית והבטוחה יותר. נוכח הסכנות הממשיות בקיבוץ הטרי נשארו ילדי הקיבוץ הראשונים בבית אלפא כשנתיים לאחר הקמת הקיבוץ. בניין הבטון הראשון שנבנה בגדה הצפונית הוא ״בית הקומתיים״ (לבן-בהיר באמצע התמונה) ששימש לקליטת הילדים הראשונים ששהו בבית אלפא. במהלך כעשר שנים הקיבוץ מתרחב בגדה הצפונית של הנחל ובונה בתי משק שכללו רפת, מדגרה, אורווה, אווזיה, מחסנים לכלי עבודה, חדר אוכל, בתי ילדים, וצריפים למגורים. במקביל נסלל כביש בית שאן-עפולה (כביש 669) התוחם את הקיבוץ מצפון. מתחם חומה ומגדל ששימש את הקיבוץ בשנותיו הראשונות פורק, והמגדל עבר לשמש את קיבוץ מסילות השכן שקם בדרך דומה. בשנים 1948-1946 הצטרפה קבוצת השלמה של כ- 150 חברים ניצולי שואה. לאחר לבטים לאן ניתן להתרחב כדי לקלוט את החברים החדשים, הוחלט בהמלצת רשויות התכנון דאז לחזור לגדה המקורית (הדרומית) למרות הסכנה הממשית מבדואים עויינים שהסתובבו מעבר לגדת הנחל. בשנת 1950 החלו בבניית הבתים החדשים בגדה הדרומית. לא נבנו בתי בטון בגדה הדרומית טרם מלחמת השחרור. הבנייה הושלמה תוך כ- 8 שנים, בזמן בו לא היו חוקים ותקנות שאסרו על כך. הבנייה כולה נעשתה בצורה חוקית ובעידוד הרשויות דאז. חוק המים (שכלל לא רלוונטי לסוגיית נחל האסי - להרחבה ראה כאן) נחקק ב- 1959 תשי״ט כשהבנייה כבר הושלמה.

כ 30 מפגינים ממחאת האסי פרצו אמש בתוקפנות לקיבוץ ניר דוד, כשהם מצוידים בשקי שינה ואוהלים, המשטרה עיכבה לחקירה את מארגני ההפגנה לאחר שהוגשה תלונה על פריצה לחצר הקיבוץ תוך השגת גבול ושיבוש עבודת השער. פעם נוספת הוכח כי נחל האסי לא מעניין את המוחים אלא הרצון להפריע ולשבש את שגרת חייהם של ילדי וחברי הקיבוץ. אנו שבים וקוראים לאנשי המחאה להרגיע את הרוחות, להפסיק את ההסתה והתוקפנות ולאמץ את שני הפתרונות שכבר אומצו על ידי בית המשפט והממשלה: 1. "פרויקט נחל עמל קדום" פיתוח מקטע חדש של נחל האסי לרווחת הציבור מחוץ לקיבוץ 2. "האסי של בית שאן" הזרמת המים לרחובות בית שאן, בפרויקט ייחודי המשלב, עיר, טבע, ותיירות. יוזמה של ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן, ויורם קרין, ראש מועצת עמק המעיינות. צפו בסרטון: הגיבו בפוסט: https://www.facebook.com/kibbutznirdavid/videos/vb.102216131570507/1119442525116227/?type=2&theater

את העופות מגרשים מבריכות הדגים רק בשיטות מותרות כחוק. השיטות הנפוצות ביותר הן פריסת רשתות, הפעלת תותחי אוויר ליצירת רעש, והעסקת עובדים המסיירים בין הבריכות ומבריחים את הלהקות. פתרון יצירתי וחדשני שהשימוש בו עלה בשנים האחרונות הוא שימוש בסירות זעירות המונעות על שלט רחוק. למידע נוסף צפו בסרטון של Terrascan Labs. כזכור, בעיית השקנאים הוחרפה ב-2017 כאשר הממשלה ביטלה את תקציב הסבסוד להאכלה מסודרת של העופות, וגרמה להם למצוקת מזון קשה במסעם לאפריקה. במקום להאכיל בצורה מסודרת וייעודית את השקנאים, וכך לאפשר ללהקות להמשיך במסעם במהרה ולעזוב את העמק, כל מגדלי הדגים מבריחים אותם מהבריכות, מבלי שניתנת לעופות חלופת מזון. ידוע כי שקנאי רעב לא ינסה לחצות את המדבר ולהמשיך בנדודיו לאפריקה. לפרטים נוספים ראה בכתבה הבאה להרחבה על בריכות הדגים של קיבוץ ניר דוד

יש כבר מקום שעושה זאת בדיוק, בחלק הכי יפה של הנחל. הוא נקרא: ״הסחנה״. למרות שחברי הקיבוץ אוהבי אדם ומכניסי אורחים, הקיבוץ לא יכול להרשות לעצמו להפוך לפארק מים לאומי בו מבקרים אלפי אנשים ביום. את הסחנה פוקדים כ-5,000 מבקרים בשבת ממוצעת, 380,000 מבקרים בשנה. הסחנה הוא הגן הכי מבוקר של רשות הטבע והגנים בישראל, ומספר מבקריו גבוה כמעט פי 2 מהבא אחריו ברשימה. בסחנה פועלים 12 מצילים, 16 עובדי אחזקה, 22 עובדי ביטחון, גינון, קופאים וניקיון. עלות התחזוקה כוללת תשלום משכורות, ביטוח, החלפת ציוד, חשמל, מים וביוב ונאמדת במיליוני שקלים בשנה, זאת מבלי להזכיר את עלות ההקמה הראשונית שכללה בניית שירותים, מקלחות, עזרה ראשונה, ביוב, חשמל ותאורה. אין אף גוף שמסכים לפתח ולתחזק פארק כזה בתשלום ובוודאי לא בחינם. הצפיפות והעומס בסחנה גוררים לעיתים אירועי אלימות, לא פעמים מתפתחות קטטות בין המבקרים. בספטמבר 2020 אף התבצע פשע דקירה בגן. פארק מים לאומי בלב ישוב קהילתי לא ניתן להקים סביב הנחל פארק מים לאומי, בלב ישוב קהילתי, בלי שירותי חניה, הצלה, ניקיון, ביטחון ותחזוקה. התב״ע של הקיבוץ מתוכננת ל-1,200 נפש מבחינת תשתיות ולא מותאמת לקליטת קהל של אלפי מבקרים. אין אפשרות טכנית, לכניסת אלפי אנשים דרך שער הקיבוץ. עיינו בכתבת ערוץ 7: המאבק סביב נחל האסי: "אי אפשר להפוך ישוב לפארק ציבורי"

התכנית כולה בהתאם לחוק ועברה את כל האישורים. למרות זאת, הקיבוץ הקפיא את המשך קידום התכנית מטעמי חוסר כדאיות כלכלית. בראשית שנות ה- 90 עקב חיפוש מקורות פרנסה חדשים לקיבוץ, שאינם חקלאות ההולכת ומאבדת מרווחיותה, הוחלט להקים ענף תיירות. בתכנית האב לתיירות דובר בין השאר על הקמת מלון ואטרקציה. לפיכך נערכה תב"ע לתיירות ונופש בשטח המערבי בין הקיבוץ לסחנה. התב"ע אושרה על ידי כל הרשויות והמוסדות המוסמכים ובהתאם לכך תוכננו מלון ואטרקציה בשטח הסמוך לכביש הכניסה לגן השלושה. באופן דומה, הוקם הפארק האוסטרלי ״גן-גורו״ אך נושא המלון התעכב משך שנים רבות. עקב מדיניות רמ"י (מינהל מקרקע ישראל) צומצמו השטחים המיועדים לתעסוקה במשבצת הקיבוץ ולכן כאשר עלה מחדש פרויקט המלון נערך תשריט חלוקה לשטח שעבר שינוי יעוד והוקצו עבורו רק 15 דונם לטובת תיירות ונופש. הקיבוץ ערך הסכם חכירה כולל תשלום דמי היוון נכבדים לשטח המיועד שמחוץ לשטח המחנה (תב"ע הקיבוץ) ונמצא ממערב למרכז הספורט. בייעוד השטח מותר להקים מלון וכן כל אתר נופש או תיירות. השטח שהותר לבינוי נמצא כ- 40 מטר מצפון לערוץ האסי. בשנים האחרונות, לאחר מספר בדיקות כלכליות ותכנוניות החליט הקיבוץ שלא להקים את המלון ובשטח המדובר הוקמו מגרשי לייזר טאג ווטר טאג.

בית העלמין של הקיבוץ הממוקם בסמוך לגדת הנחל הוקם בשנת 1937, אחת עשרה שנים לפני קום המדינה, כשהנחל היה אפיק פראי שורץ קדחת. בתקופה זו חברי הקיבוץ עסקו בהישרדות יום-יומית ואיש לא התעניין ברחצה בנחלים. המת הראשון בקיבוץ היה אחד המייסדים שנרצח בשדות העמק בשנת 1937. בשנת 1940 ניטעה שדרת חרובים לאורך הדרך המובילה לבית העלמין. בבית העלמין קבורים מקימי חומה ומגדל, חברים שנרצחו בפעולות איבה טרם הקמת המדינה, שומרים שנפלו בהגנה על שדות העמק טרם הקמת המדינה, חללי צהל שנפלו בכל מלחמות ישראל, ו- 9 ילדים שמתו ממחלות קשות כטיפוס ומחלות עיניים. בבית העלמין קבורה אישתו של אברהם יפה שהיה חבר הקיבוץ. אברהם פיקד על גדוד 13 של גולני שכבש את העיר ביסאן (בית שאן הערבית) במלחמת השחרור. בבית העלמין החלו להקבר כ-11 שנים לפני קום המדינה וכ-15 שנים לפני שבית שאן יושבה מחדש ע״י יהודים. בתקופה זו חברי הקיבוץ עסקו בהישרדות יום-יומית: מחלות קשות, הגנה מפני שבטים בדואים עוינים, ותנאי אקלים קשים. איש לא התעניין ברחצה בנחלים ואיש לא התעניין בתיירות. אנא כבדו את קדושת המקום ואת האנשים הקבורים בו במנוחתם האחרונה.

הדגים גדלים בתנאי גידול איכותיים ואינם עוברים התעללות. חקלאות כחול-לבן היא ערך ציוני ראשון במעלה. גידול דגים בבריכות הוא גידול חקלאי, והוא אינו שונה מכל מרעה, רפת או לול בארץ. גידול הדגים בבריכות, מיונם ואריזתם מלווים כל העת, ומפוקחים ע"י השירותים הווטרינרים. ניר דוד יחד עם כל משקי העמק משתפים פעולה באופן מלא עם כל הרגולטורים, וזאת כדי להבטיח אספקת דגים בריאים לשוק ולצרכן הסופי, תוך פגיעה מינימלית בסביבה. לקיבוץ ניר דוד רישיון עסק מדגה מורשה העומד בכל הקריטריונים. עצמאות באספקת מזון כחול-לבן היא כלל ערכי-ציוני המלווה את חקלאיי המדינה לאורך כל השנים מאז הקמתה - זהו ערך ציוני ראשון במעלה. בראייה סביבתית, אין כל הבדל בין ענף המדגה, לבין שדה מרעה המשמש לתעשיית הבשר, רפת לגידול פרות או לול לגידול תרנגולות. כל הדורש לסגור את ענף המדגה בארץ, בטענות קשות של התעללות בבעלי חיים ופגיעה בסביבה, מתכבד לדרוש לסגור את כל הרפתות, הלולים, והמשחטות. כמו כן, לעקור את כל עצי הפרי: במטע, בכרם ובפרדס בהם מרססים רעלנים לחרקים, או לזנוח את השדות, כדי שישובו לפרוח בהם פרחי הבר. החקלאות המודרנית בכל העולם קשורה בפגיעה מסויימת בסביבה, והאחריות לצימצום הפגיעה מוטלת על כל אחד מאיתנו, בשינוי הרגלי הצריכה. אם זאת, באמצעות טכנולוגיות מתקדמות וחדשות, החקלאות המודרנית מצמצמת את השימוש בחומרים רעילים הפוגעים בסביבה. האם בריכות הדגים של קיבוץ ניר דוד אחראיות לזיהום והרס נחל חרוד?

הטיפוח והתחזוקה נעשו מכספי הקיבוץ ע״י חברי הקיבוץ בעבודה קשה כבר מימיו הראשונים. ניקוי האפיק, הסרת סבך הקנה, שתילת וטיפוח נוי, ובניית הגשרים נעשו כולם במימון בלעדי של הקיבוץ וע״י חברי הקיבוץ. קק״ל סייעה בהשאלת מחפרונים להוצאת סחף. ערוץ האסי שופץ מדי מספר שנים מאז שנות הארבעים, לרוב לצורך הוצאת סחף, קני סוף או צמחי מים. לאורך השנים האפיק סבל מקריסות קרקע שסתמו ורידדו את עומקו, וסיכנו את תשתיות הבתים הסמוכים. בשנות ה-80 בוצעו מספר גיוסים גדולים לניקוי האפיק וטיפוח הגדות ע״י חברי הקיבוץ. ניקוי האפיק נעשה בעיקר ידנית כאשר חברי הקיבוץ הוציאו מהמים טונות של צמחי מים וחומר אורגני בהתנדבות. טיפוח הגדות כלל גיזום של סבך הקנה ופיתוח תשתית לנוי. מדוע יש שלט של קק"ל? באמצע שנות ה-90 הוחלט לקדם שיפוץ רציני לצורך ייצוב הגדות בבטון מחשש הולך וגובר מקריסות קרקע. לצורך העבודות נפתח זמנית הסכר שבקצה הנחל ועומק המים צנח בכשני מטרים. קק"ל סייעה לקיבוץ בתרומת מחפרונים להוצאת הסחף, בדיוק כפי שהיא נוהגת לסייע בשיקום שכונות מיוחדות או בסיסים צבאיים. כל העבודה בוצעה על ידי חברי הקיבוץ בהתנדבות. לאחר ייצוב הגדות והסרת הקנה נשתלו דשאים ופרחים, נטעו עצים ושיחים וסביבת הנחל הפכה לגן פורח. פיתוח ונוי הנוי שטופח מסביב לנחל מומן מכספי הקיבוץ - חברי הקיבוץ משלמים עליו מיליון שקלים כל שנה. עבודות התחזוקה השוטפות, הכוללות גיזום, שתילה, השקייה וכיסוח נעשות ע״י חברי הקיבוץ. הגשרים מעל הנחל נבנו במימון בלעדי של הקיבוץ (הגשר הצהוב בחלקו בעזרת תרומה ממשפחת הולצר) כולל הגשר החדש לכלי רכב.

אורך הנחל הזורם בין הבתים הוא 560 מטרים. מקטע זה עבר את מיטב הטיפוח והתחזוקה של חברי הקיבוץ, שהפכו אותו לפינת חמד [להרחבה ראה כאן]. בקצה הקיבוץ הנחל זורם עוד 500 מטרים בשטח פראי ואינו מתוחזק, כך שאין מישהו המעוניין לשחות בו. על פי דרישת הרט"ג, אזור זה נשמר במצבו הטבעי ואין כוונה לפתחו בשל היותו בית גידול טבעי ללוטרות (מין בסכנת הכחדה).